קטגוריות
כללי

תפילין: הידור למתקדמים

הידור מצווה הוא מושג חשוב במחשבה היהודית. היהודי שומר המצוות אינו מסתפק רק בקיום המצווה אלא מחפש דרכים לקיים אותה מעל ומעבר, להדר בקיום המצווה, להראות שהמצווה יקרה לו ולכן הוא משתדל לקיים אותה בצורה הכי טובה שניתן לעשות זאת. הידור מצווה יכול להתבטא בקיום פרטני ומוקפד של המצווה – הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר כדי לוודא שהמצווה באמת קוימה כהלכתה וללא צל של ספק. הידור מצווה גם יכול להתבטא בהשקעה מעבר לנדרש – השקעה שיכולה להיות כספית, רגשית וכן הלאה.

מצוות הנחת תפילין היא אחת מהמצוות החשובות ביותר ליהודי הדתי ולכן אין זה מפתיע שיש הרבה דרכים להדר במצווה זו. תפילין מהודרות הן כאלה שנעשות מעור בהמה גסה – עור מובחר ועמיד יותר וגם יקר יותר; הכתיבה של הפרשיות מוקפדת בכל תג ותג וההקפדה על כל פרט חשובה. ההידור מתבטא גם בדברים שנלווים למצווה. תיק תפילין מהודר, קופסאות מעוצבות ועוד. מלבד דרכי הידור מצווה מקובלות אלה ניתן לחשוב על עוד דרכים שבהן יכול היהודי הדתי להדר במצוות תפילין.

כיום יהודים דתיים רבים מנסים לשלב בתוך עולם הערכים היהודי שלהם גם ערכים אוניברסאליים שונים. עבור יהודים אלה אין שום סתירה בין ערכים אוניברסאליים שונים לבין הערכים הפרטיקולאריים, לכאורה, של היהדות. עבורם ההיפך הוא הנכון: היהדות מבוססת על ערכים אוניברסאליים והיהודי המאמין איננו יכול להזניח את הערכים הלו. ערכים אלה יכולים להיות הגנה על החלש, עזרה לנזקקים, דאגה לזכויות של כל אדם ואדם, מודעות להגנה על הסביבה וחשיבה אקולוגית ועוד. יהודים מקיימי מצוות שמבקשים לבטא את הערכים הללו כשהם מקיימים את המצווה החשובה של הנחת תפילין עשויים לחפש דרכים למצוא תפילין מהודרות שההידור שלהן יתבטא בהקפדה על ערכים שונים וחשובים.

תפילין מהודרות שכאלה ייוצרו תוך כדי הקפדה על מספר כללים חשובים. תהליך הייצור יהיה ידידותי לסביבה ולא יעשה בו שימוש – ככל האפשר – בחומרים שמזיקים לסביבה. תהליך הייצור יהיה חסכוני מבחינה אנרגטית וייעשה מאמץ למחזר חומרים ולצמצם את ייצור הפסולת במסגרת העבודה. באותה מידה שתתקיים הקפדה על כללי עבודה אקולוגיים, תתקיים גם הקפדה על הזכויות של העובדים בתהליך הייצור. החומרים שבהם יעשה שימוש יהיו חומרים שנוצרו על-ידי חברות או יחידים שמקפידים על חוקי עבודה מתקדמים ועל שמירת זכויות העובד. גם האנשים שעובדים ישירות על היצור של זוג תפילין שכזה לא יעסיקו פועלים ללא זכויות וידאגו למנוע כל עושק או ניצול במסגרת התהליך.

תפילין יש לייצר מעור ומבחינה הלכתית כנראה שאין תחליף לעור. עבור יהודים דתיים שדוגלים בערכי הצמחונות וחוסר הפגיעה בבעלי חיים הדבר עלול להוות בעיה. כיוון שלא ניתן להימנע מהשימוש בעור ניתן לפחות להקפיד על ייצור תפילין מהודרות לצמחונים שבהן יעשה שימוש בעור שבתהליך הייצור שלו מוזערה הפגיעה בבעלי החיים עד כמה שניתן. אולי יהיה ניתן להשתמש בעור של חיות שמתו בשיבה טובה או כאלה שחיו לפחות חיים טובים.

תפילין מהודרות יכולות להיות מהודרות בדרכים רבות ושנות ואין חובה על היהודי הדתי להסתפק רק בהידורים המקובלים. הדתי המהדר, מהדר גם בחיפוש אחרי הידור מצווה שעליו עוד לא חשבו הדורות הקודמים.

קטגוריות
כללי

תפילין: מה מרגיש החילוני?

מי שבוחן את הספרות היהודית לדורותיה יגלה הררי מילים שנשפכו על מצוות תפילין. עבור יהודים דתיים למצווה הזו ישנן כמה וכמה משמעויות. אנשים שונים שמניחים תפילין מרגישים וחווים את המצווה בצורות שונות ולא כל מי שמניח תפילין עושה זאת מאותן הסיבות, לאותן המטרות ועם אותן המשמעויות. גם מי שאינו מניח תפילין יש לו תגובה רגשית מסוימת כלפי המצווה הזו והמראה של זוג תפילין. ייתכן וישנם אנשים שהינם שווי נפש לחלוטין ושאינם מרגישים דבר כשהם רואים דוכן ועליו כמה זוגות תפילין ברחוב או יהודי מאמין בשעת הנחת תפילין. את אלה שכן מרגישים דבר מה ניתן לחלק בצורה כללית מאד לכמה אבות טיפוס: הסוגים של התגובה הרגשית שיש לאנשים חילונים כלפי מצוות תפילין.

המסורתי

גם אם הוא איננו מקפיד – בלשון המעטה – על קיום מצוות בכלל ועל קיום מצוות הנחת תפילין בפרט, יש לו תגובה חיובית למראה שלהן. הוא סבור שהמצווה ראויה לכבוד ושאסור לזלזל בה, שטוב שאפשר להניח תפילין ברחוב ומוטב היה אולי אם הוא היה מקפיד יותר להניח תפילין מדי פעם. ייתכן והתגובה שלו היא תרבותית בעיקרה: מתוך רצון לשמור על קשר עם המסורת הוא סבור שיש ערך להנחת תפילין מבחינה תרבותית ולא רק מבחינה דתית.

הלוחם

עבורו המרחב הציבורי הוא זירת קרב שבה ניטשת מלחמה בלתי פוסקת הין כופי הדת לבין לוחמי החופש שנאבקים על המרחב הציבורי ומנסים לשמור עליו מפני ההשתלטות של הדת. הלוחם רואה בצורה מאד שלילית את ההימצאות של דוכני תפילין ברחובה של עיר. הוא סבור שמן הראוי להימנע שמהצגתה של הדת ברשות הרבים והיא חייבת להישאר נחלתו של היחיד בביתו ובמקומות שנועדו לקיום הפולחן הדתי. תפילין הן רק עוד סמל להתפשטות הדת ולניסיון ההשתלטות של הדתיים על העולם כולו, ולא משנה בשמה של איזו דת.

האנתרופולוג

הוא לא נגד ולא בעד, הוא סקרן. עבורו תפילין הן ביטוי לתרבות ולתפיסת עולם וכשהוא מביט עליהן ועל  מי שמניח אותן הוא בוחן את הסיפור בעיניים מדעיות: מה מסמל האקט, מה הוא מבטא עבור אנשים שונים, מה מקומו בעולם המודרני, כיצד הוא נוכח בתחומים של החיים המעשיים והדמיוניים, מה התגובות שהוא גורר אצל אנשים שונים, מה הצורות שהוא עשוי ללבוש אצל קבוצות שונות ואינדיבידואלים שונים, אילו משמעויות נקשרות בו ועוד ועוד.

הסופר

כל חפץ בעולם הוא יקום, כל אדם בעולם הוא עולם שלם. כשהוא רואה תפילין הוא עשוי לראות בהן רומן היסטורי: דורות על גבי דורות של יהודים שמניחים תפילין, העולם משתנה והן נותרות ללא שינוי. הוא יכול לראות בהן סיפור אימה: חפץ מסתורי שמסתיר בקרבו משמעויות שונות ובלתי ידועות, חפץ שמרמז על יום הדין שקרב ובא. כל זוג תפילין הוא חפץ שבו רב הנסתר על הגלוי ולכן הוא חפץ שיש לו השפעות מאד חזקות על הסופר. כשהוא רואה זוג תפילין הוא לא יכול להתחמק מהתחושה העמומה שמשהו מסתתר בתוכן והוא לא בטוח מה הדבר הזה. האם הוא טוב ומיטיב? האם הוא רע ומאיים? הרבה סיפורים מסתתרים בכל זוג תפילין ומי יידע לספר אותם?

קטגוריות
כללי

תפילין: אז מה נשים באמת יודעות על זה?

שנות האלפיים כאן. אנחנו בעתיד. אבל מה חלקינו באמת יודעים על תפילין? כמובן שרוב הגברים הישראלים הניחו תפילין בחייהם. אצל חלק מהגברים זהו מנהג יומיומי, אצל חלק אחר מנהג פחות תדיר וחלק אפילו מניחים תפילין פעם בכמה שנים כאשר החרדים התורנים משכנעים אותם לכך במדרחוב או במרכז קניות כלשהו.

אצל נשים כמובן שהסיפור הוא שונה. נשים לרוב לא מניחות תפילין ולכן הידע שלהן בנושא מוגבל יותר. כמובן שככל שהאישה רחוקה יותר מהעולם הדתי כך הידע שלה לגבי תפילין מצטמצם. סביר מאוד להניח שישנן לא מעט נשים חילוניות בישראל שאין להן שום ידע על תפילין חוץ מהמראה הכללי שלהן והעובדות שהן קשורות לדת ומיועדות לשימושם של גברים.

ישנם הרבה אנשים בישראל שיזדעזעו לשמוע על כל ישראלי או ישראלית שלא יודע דבר וחצי דבר על נושא משמעותי כל כך בדת היהודית, אבל האם זה באמת כל כך מפתיע? האם אפשר באמת לצפות מאישה, אפילו אם היא לא רחוקה מאוד מהעולם הדתי אך בכל זאת חייה אורח חיים חילוני, לרצות לדעת משהו על תפילין?

אין סיבה בעצם שלא. ישנם לא מעט דברים בדת היהודית ובהרבה דתות אחרות שרק הגברים או הנשים עושים. ישנה הפרדה פיזית בין הגבר לאישה, למשל בבתי כנסת, הפרדה בתפיסה הרוחנית של נשים וגברים לגבי הדת והתפקיד של כל אחד מהם בעולם, כלפי האל וכלפי הסביבה.

אז למה שתפילין יהיה משהו מיוחד? גברים לא מדליקים נרות שבת ונשים לא מניחות תפילין; מבחינה דתית ומבחינה הגיונית אין כל פגם בזה, אבל בכל זה ייתכן שאם ייעשה סקר רחוב לגבי הידע של גברים חילונים על מהות הדלקת הנרות הוא יתגלה כרחב יותר מאשר ידע הנשים על תפילין. להרבה נשים קשה לשמוע על אי שוויון, על כך שתפילין מיועדות בעיקר לגברים ולא לנשים וגם אם ייתכן שהאי שוויון מוצדק, מתפתח כעס שגורם אי רצון לדעת לחקור או לחשוב על הנושא. ללא מעט נשים ישנה תפיסה שהדת כשלעצמה עושה עוול לנשים ולכן כל מה שקשור בה ובטח מעשה כמו הנחת תפילין הוא פסול. יתר על כן, סביר להניח שאילו ניגשה אותה אישה חילונית לאחד מאותם דתיים חרדים שעומדים מחוץ לסופרמרקט עם תפילין והייתה מבקשת להניח סביר שלא הייתה מקבלת תשובה חיובית.

אולי זוהי גם מהות העניין. אולי העובדה שהתפילין זה משהו שנמצא גם ברחובות ולא רק בביתם של הדתיים או בבתי הכנסת שלהם הוא זה שהופך אותן למשמעותיות יותר מהדלקת נרות שבת. והרי כאשר דתיים רוצים הפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים אז כמובן שהציבור החילוני מתנגד, אבל האם זה משנה לו כאשר ההפרדה כבר קיימת בקווים בהם נוסעים רק דתיים? כמובן שלא, מה שאנחנו לא רואים לא מפריע לנו ותפילין כמו מזוזות אנחנו רואים. בניגוד למזוזות ישנה הפרדה: זאת לא נשיקה קטנה ליד שנגעה במזוזה אלא עניין שדורש זמן ועוצר את מה שעשינו באותו הרגע וכמובן לא מיועד לציבור הנשי. כיצד ניתן אם כן לחבר בין נשים ובין מצוות תפילין? האם זה בכלל אפשרי?

דילוג לתוכן