תגית: ארונות קודש

האם ארון קודש הוא רק קליפה, חפץ, חלק מהתפאורה של בית הכנסת? האם הוא כולו קודש, רק רוחניות וסוד שמרחף מעל ראשי המתפללים? התשובה היא שהוא גם וגם ולכן אף לא אחד מהדברים הללו.

ארון קודש הוא כולו חיצוניות. כשאר מתכננים ובונים ארון ברור לכל אחד ואחד החשיבות של העיצוב שלו. קשה לדמיין בית כנסת שיש בו ארון שנראה כמו ארון מטבח או ארון במחסן. החיצוניות של הארון הינה חשובה ביותר וכל בית כנסת שמכבד את עצמו – ואין בית כנסת שלא מכבד את עצמו – מקפיד על הצורה החיצונית של הארון. מהו ארון קודש? קליפה מפוארת שבתוכה מניחים את ספרי התורה.הוא נבנה מחומרים שבצירוף מקרים אחר הם היו מגיעים למטבחו של פלוני שבונה ארונות מטבח או לחדר ההמתנה של רופא שיניים פלמוני שהזמין שולחן חדש שעליו הוא יניח את המגזינים לממתינים. מדובר בחומר מעוצב ודבר מלבד חומר מעוצב שהרי אין טקס יהודי שבו מתיזים מים קדושים על הארון כדי לקדש אותו. כשבנייתו מסתיימת והוא ניצב בבית הכנסת הרי שהוא ערוך ומוכן למלא את תפקידו.

ארון קודש הוא כולו פנימיות. דווקא כיוון שברור לנו שלא החומר הוא זה שהופך אותו לקדוש, הרי שברור לנו שהמהות האמיתית של הארון איננה החומר שממנו הוא עשוי. למעשה בכל בית כנסת ניצב ארון קודש רוחני שאין בו ולו טיפה אחת של חומר. הוא קדוש כי איננו חפץ אנושי שנבנה על-ידי נגרים ושאר בעלי מקצוע. כשאנו מפנים את מבטינו אל כותל המזרח אנחנו לא מתפללים אל הארון הניצב שם, אנחנו מתפללים לכיוונו של ארון קודש רוחני שאין לו גוף וצורה. החפץ הבנוי מעץ ואבן או כל חומר שבו נעה שימוש בבנייתו איננו הארון שעליו אנחנו מדברים; הוא בהחלט קליפה, מקום מוגן עבור ספרי התורה. הוא לא יותר מארון הספרים שעליו מסודרים הסידורים והחומשים. כמוהו גם הוא רק ריהוט בבית הכנסת. הארון האמיתי הוא רוחני לחלוטין.

ארון קודש הוא גם חמרי וגם רוחני ואף אחד מהם גם יחד. הוא מהווה ביטוי של המחשבה היהודית העמוקה שבה תמיד החומר והרוח אינם נפרדים זה מזה למרות שהם גם רחוקים ת"ק פרסאות זה מזה. היהדות מסרבת בכל תוקף לתת מעמד קדוש לחומר שהרי היא מתנגדת לכל עבודה זרה שהופכת את העץ ואת האבן לאלוהים. אבל היהדות גם מתנגדת לקדושה שנוטשת את העולם הזה ודורשת מהיהודי להתקדש דווקא בתוך העולם החומרי. לכן אסור ליהודי להתאבד ולברוח מהעולם החומרי כיוון שאת הייעוד שלו הוא חייב להגשים בתוך החומר וממנו להתעלות אל מדרגות הקדושה. ארון קודש הוא בו זמנית החומר שממנו הוא נבנה והקדושה שהיהודי מעניק לו מבלי להיות רק אחד מהם ללא השני.

כיוון שהוא איננו חומר בלבד, הרי שאי-אפשר לראות בארון קליפה חומרית. כיוון שהוא איננו רוח בלבד, הרי שהארון איננו רוח ותו לא. ארון קודש מבטא את המתח העמוק הזה שקיים ביהדות בין החומר ובין הרוח; הוא מסמל את חיי האדם שהינם חומריים אבל שואפים אל הקדוש, אל המעל ואל המעבר.

מי שיצא למסע בעולמם של ארונות קודש יגלה אמת חשובה על עם ישראל. ארונות קודש מלמדים אותנו לקבל את השונה ולהבין שמאחורי הבדלים חיצוניים שיכולים להיות מאד משמעותיים מסתתר בסיס משותף שאותו חולקות כל הקהילות היהודיות בעולם.

האנתרופולוג הצרפתי החשוב קלוד לוי-שטראוס – שהיה גם הוא יהודי וצאצא למשפחת רבנים – הסביר שמתחת לצורות שנראות שונות מאד מסתתרות סטרוקטורות מחשבתיות עמוקות שרק מקבלות ביטויים שונים בצורות שונות. חשיבה סטרוקטורליסטית כזו היא מהותית כאשר נודדים בין ארון קודש אחד למשנהו בעולם היהודי.מי שאיננו יכול לצאת למסע פיזי בין בית כנסת אחד למשנהו, בין ערים וארצות, בין קהילות שונות ורחוקות על פני כדור הארץ, יוכל להסתפק במסע וירטואלי באינטרנט: לשוטט בין תמונות של ארונות קודש במקומות שונים בעולם ולהשוות אותם זה לזה. כך יכול כל אחד להצטרף למסע המרתק בין ארונות קודש ברחבי העולם.

על אף שיש ארונות קודש דומים זה לזה – ולעיתים אפילו כמעט זהים זה לזה – נדמה שקשה מאד למצוא שני ארונות קודש זהים באמת. מפתה לומר שכל ארון קודש הוא כמו פתית שלג שאין אחד שהוא זהה לאחר. מפתה עוד יותר לומר שכל ארון קודש הוא כמו אדם – גם אם הוא דומה לרעהו הוא שונה ממנו. אם אין זה העיצוב של הארון שמבדיל אותו מהאחרים הרי שהבגדים שלו – הפרוכת ושאר קישוטים – מבדילים ארון קודש אחד מרעהו. בימינו גם העיצוב עצמו של הארונות השונים מתחיל להציג הבדלים גדלים והולכים בין ארון אחד לארון שני. ניתן לומר בזהירות שבעבר היה מגוון מצומצם יותר של עיצובי ארונות קודש ואילו כיום קהילות שונות ברחבי הארץ ובעולם מרשות לעצמן ביטוי אישי רב יותר. עיצובים מודרניים תופסים את מקומו של העיצוב המסורתי וככל שהשנים חולפות, ארונות קודש נבדלים יותר ויותר זה מזה.

אבל מבט מעמיק מגלה שבסופו של דבר ההבדלים החיצוניים מסתירים אמת פשוטה שגם היא גלויה לעינו של המתבונן המעמיק: ארונות קודש בכל מקום הם בעלי מאפיינים – סטרוקטורות בלשונו של לוי-שטראוס – זהים. בכל ארון קודש, ולא משנה מה העיצוב שלו, שוכן לו ספר תורה. כל ארון קודש, ולא משנה עד כמה העיצוב שלו מודרני ונועז או שמרני וזהיר, הוא בעל דלתות שמאפשרות למתפלל לפתוח אותו לרווחה. כל ארון קודש, ולא משנה באיזה קהילה הוא שוכן, עומד בכותל הפונה אל ירושלים, אל מקום המקדש, אל קודש הקודשים. כל ההבדלים החיצוניים, כל העיצובים השונים, הם רק וריאציות על הנושא של ארון קודש. בסופו של דבר ארונות קודש בכל מקום שומרים על מכנה משותף עמוק ומשמעותי.

ניתן ללמוד מכך לקח חשוב. גם הבדלים חיצוניים משמעותיים ביותר הם משמעותיים רק לעין ולא למהות הדברים. השונות במראה בין ארון קודש אחד בקהילה מסוימת לבין ארון אחר בקהילה אחרת מסתירה את המשותף בין הקהילות. למעשה נוצרת כאן דיאלקטיקה מרתקת: ההבדלים מבטאים דווקא את הזהות. כל קהילה יכולה להיות שונה כיוון שבמהותה היא זהה לאחרות. כך אנחנו למדים לקבל את השונה: שונה מבחוץ אך כזה שחולק איתנו את אותה המהות מתחת להבדלים הנראים בעין.