כאשר מעוניינים להשלים שיניים חסרות בפה יש לוודא כי מצב עצם הלסת מאפשר זאת. את הבירור מבצעים באמצעות צילומי הדמייה (CT) שבהם מתגלה פעמים רבות מציאות שאינה מאפשרת את החדרת השתלים באופן מיידי, אלא רק לאחר ביצוע תהליך ביניים. אחד התהליכים היותר הנפוצים הוא הרמת סינוס, תהליך שיש לבצע כאשר עצם הלסת אינה ארוכה דיו ויש להאריכה על מנת להשתמש בשתל מתאים שיאחוז בה לאורך זמן וייקלט בתוכה בצורה חזקה. אופציה טיפולית זו ניתנת לביצוע בשתי אפשרויות, הרמה סגורה או פתוחה, ובשורות הקרובות נעמוד על ההבדלים ביניהן.
הרמת סינוס סגורה
אורך עצם הלסת קובע האם ניתן יהיה להחדיר דרכה שתל דנטאלי. כאשר אין די עצם בלסת מבחינת האורך, יש להאריכה בצורה משמעותית ורק לאחר מכן לבצע את השתלת השיניים. האופציה של הרמת סינוס סגורה מתאימה לביצוע כאשר אורכה של עצם הלסת עולה על 5 מ"מ ומצב הפה של המטופל לא כל כך נורא. אופציה זו נחשבת לפשוטה והמהירה מבין שתי השיטות. ההרמה הסגורה מבוצעת מתוך חלל הפה כאשר הרופא נכנס מתוך החניכיים בכיוון האנכי (בכיוון השתלת השיניים), מיישם את החומר להארכת העצם (באמצעות בלוק עצם טבעי או אבקת שיניים ממקור בקר) כלפי מעלה לכיוון הסינוסים ובמידת הצורך אף מחדיר את השתל הדנטאלי באופן מיידי.
הרמת סינוס פתוחה
כאשר אורך עצם הלסת פחות מ- 5 מ"מ, יש לבצע הארכה יותר משמעותית שלה טרם ההשתלה. ההליך קרוי הרמת סינוס פתוחה ובמהלכו נכנס הרופא אל אזור הסינוס מהצד ולא דרך החלק התחתון של החניכיים, דבר שמחייב מומחיות וזהירות מרובה. משום שמדובר בהליך מורכב יותר וההארכה של העצם יותר גדולה, לא ניתן להחדיר את השתל הדנטאלי באופן מיידי ולבצע את השתלת השיניים עוד באותו היום, אלא יש להמתין כחודשיים עד לקליטת החומרים המושתלים וצמיחת עצם חדשה במקום.
דגשי החלמה לאחר הרמת סינוס
לאחר הרמת סינוס סגורה או פתוחה החניכיים עשויות להתנפח, להיות רגישות למגע ולדמם. על מנת למנוע את התופעות יש להקפיד על הוראות הרופא המטפל שיכולות לכלול תרופות במרשם (אנטיביוטיקות), שטיפות פה עם חומר מחטא ולעיתים גם טיפות אף למניעת התפתחות גודש מכיוון הסינוסים ועצירת דימום. כמו כן יש לקחת בחשבון כי הליך הרמת הסינוס כולל גם שימוש בתפרים, חלקם עשויים להיות תפרים שנספגים מעצמם אך במקרים אחרים יש לחזור אל המרפאה לאחר מספר שבועות לשם הסרתם.
יש לציין כי בחלק מהמקרים ניתן לוותר על ביצוע הרמת סינוס וזאת באמצעות שימוש בשתלים חדשים כגון שתלי מירס וזיגומה. במקרים אחרים ניתן לתכנן תותבות נשלפות על גבי שתלים בודדים בלבד. כל מקרה לגופו כאשר ההתאמה מתבצעת ע"פ מצב עצמות הלסת של המטופל, הזמן המצופה והיכולת הכלכלית שלו.