גירושין בהסכמה ושוויון

גירושין אינם אפשריים ללא הסכמה של שני הצדדים. בעבר המצב היה שונה ; האם השינוי שיפר את מעמדה של האישה?

בימים עברו ההחלטה על גירושין הייתה בבעלות מוחלטת של הגבר. הגבר היה יכול להכריז על גירושין גם ללא הסכמתה של האישה. גירושין בעל כורחה של האישה היו מקובלים ביהדות עד ימי הביניים. במצב שבו ההחלטה על גירושין היא בידי הגבר הרי שיש לו שליטה על חיי הנישואין. אם האישה איננה שומעת בקולו הוא יכול להחליט על גירושין ואין ביכולתה לעשות דבר בנידון.

אמנם התורה קובעת שלבעל צריכה להיות עילה לגירושין ושעליו לכתוב שטר גירושין (מעשה שאולי מונע קבלת החלטה קפריזית על גירושין.) עם זאת עדיין האישה הייתה פסיבית לחלוטין כאשר התקבלה החלטה על גירושין.

עם זאת ביהדות הובנו גם מערכות הגנה עבור האישה למקרה של גירושין. כזו היא הכתובה שמחייבת את הגבר לשלם לאישה סכום שנקבע לפני הנישואין במקרה של גירושין – מעין הסכם ממון לפני הנישואין. כמובן שניתן לתהות אם הגבר שהחליט על גירושין בעילה כלשהי חויב לשלם את הכתוב בכתובה.

במאה ה11 נעשה שינוי גדול בהלכות גירושין. לפי תקנה שמיוחסת לרבנו גרשום מאור הגולה נאסר על הגבר להחליט על גירושין ללא הסכמת האישה. כעת גירושין צריכים להיעשות בהסכמה הדדית. בעקבות תקנה זו האישה קיבלה שליטה מסוימת על תהליך הגירושין ואי השוויון בין גברים ונשים צומצם. הדרישה להסכמת האישה במקרה של גירושין הופכת את תהליך הגירושין לדיון בין צדדים שבסופו יש להגיע לסכמה.

חשוב לציין, עם זאת, שלמרות התקנה הזו, מעמד האישה עדיין איננו שווה לגבר בכל הקשור לגירושין, כמו גם בתחומים אחרים. אם גירושין מגיעים לדיון בפני בית דין, הרי שהדיינים בו הם גברים והאישה נשפטת בפני גברים. כמו כן ישנן דרכים שהגבר יכול לקבל גט בעל כורחה של האישה (היתר מאה רבנים.) בנוסף, אם הגבר יוליד ילדים מאישה אחרת ללא גירושין הילדים לא יהיו ממזרים ואילו ילדיה של אישה שנוהגת כך יהיו פסולים לנישואין לפי ההלכה היהודית.